פסק-דין בתיק הע"ז 1054-08

2.         נגד הנאשמת 1(להלן: " הנאשמת") הוגש כתב אישום מתוקן בגין עבירה של העסקת עובד זר שלא על פי היתר כדין כקבלן כח אדם, מבלי להתקשר עימו בחוזה עבודה בכתב; ללא הסדרת ביטוח רפואי וללא מתן פירוט שכר לעובד בניגוד לסעיפים 2(א)(1) ו-(2), 2(ב)(2), 2(ב)(3)ו-2 (ב)(7) לחוק עובדים זרים, התשנ"א-1991 (להלן: " חוק עובדים זרים").

3.         הנאשמים 2 ו-3, מנהלים ובעלי מניות בנאשמת, הואשמו באחריות נושא משרה בגין העבירות שיוחסו לנאשמת בהתאם לסעיף 5 לחוק עובדים זרים.  

4.         על פי עובדות כתב האישום ביום 16/3/03 במסגרת ביקורת שערכה משטרת ההגירה במתחם בו עבדה חב' יובל גד באשקלון, נמצא עובד זר שעסק בעבודות מנוף באתר הבנייה. העובד הציג כרטיס עובד על שם הנאשמת.

5.         על פי הנטען, העובד שנתפס, לא היה בזמנים הרלוונטיים לכתב האישום אזרח ישראל או תושב בה.

6.         העדויות שנשמעו מטעם המאשימה היו מפי מר אבי בר מוחא, מר ירון הלפגוט ומר ציון עמר, מפקחים מטעם משרד התמ"ת ומר יצחק נג'ארי, מנהל הכספים בחברת יובל גד.

במהלך פרשת התביעה הובאו בפנינו הראיות הבאות: עדותו של העובד הזר בפני מפקח משרד התמ"ת (מא/1); כרטיס העבודה של העובד ( מא/2); יומן חקירות שערכו מפקחי משרד התמ"ת (מא/3); הודעתו של מר יצחק נגארי לפיה העובד הועסק אצלה ע"י הנאשמת; הסכם התקשרות בין הנאשמת לבין חב' יובל גד משנת 1994 וחשבונית מס לתשלום שהוציאה הנאשמת לחב' יובל גד עבור העובד בגין חודש 3/03 (מא/4) ; חקירתו של מר יצחק נגא'רי (מא/5); זימון לחקירה ודרישה להמצאת מסמכים שנשלחה ע"י משרד התמ"ת לנאשם 3 (מא/7); אישורי מסירה בדבר משלוח דואר לנאשמת ולנאשם 3 (מא/8,מא/9); רשימת העובדים (מא/10); תעודת עובד ציבור של הגב' זהבה קדוש רכזת תיעוד משרד הפנים (מא/13); דו"ח פעולה של משטרת ההגירה (מא/14); תדפיס פרטי חברה של חב' יובל גד(מא/15); תדפיס פרטי חברה של הנאשמת( מא/16);

7.         עם תום פרשת התביעה, הנאשמים טענו טענת "אין להשיב לאשמה", שנדחתה בהחלטה מיום 24/11/11.

8.         ביום 11/11/12 הודיעו הנאשמים על חילופי ייצוג הנאשמת והנאשמים 2 ו-3.

9.         הנאשמים 2ו-3 בחרו שלא להעיד בשמם ובשם הנאשמת במסגרת פרשת ההגנה.

10.       לפיכך הצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה בישיבת בית הדין מיום 6/1/13.

11.       המאשימה טענה כי יסודות העבירות נשוא כתב האישום הוכחו לאור חומר הראיות שבתיק ולאור העדויות שנשמעו בפני בית הדין בדבר הקשר שבין העובד לבין הנאשמת. עוד נטען בעניין זה כי יש לייחס לאי העדתם של הנאשמים 2ו-3 את המשמעות הקבועה לכך בדיני הראיות, היינו יש לראות בכך תוספת לראיות התביעה.

12.       המאשימה הפנתה בסיכומיה להחלטת בית הדין בטענת "אין להשיב לאשמה" שהעלו הנאשמים וטענה בעניין זה כי די בראיות שהובאו שם מטעמה בכדי להוכיח את יסודות העבירות המופרטות בכתב האישום, זאת בשים לב לעובדה שלא הובאו ראיות בפרשת ההגנה.

13.       באשר לנאשמים 2 ו-3 נטען כי אשמתם היא בגדר חזקה על פי סעיף 5 לחוק עובדים זרים. אמנם מדובר בחזקה הניתנת לסתירה , אך הנטל בעניין זה מוטל על הנאשמים 2 ו-3 ומשאלה החליטו שלא לנסות ולהרימו , הרי שהדבר פועל לרעתם והחזקה עומדת בעינה. עוד נטען בהקשר זה כי המאשימה הציגה תדפיס של רשם החברות, בו צוין כי הנאשמים 2 ו-3 הינם מנהליה של הנאשמת. הנאשמים לא הביאו כל ראיה לסתור העובדה כי היו מנהלי הנאשמת ולא העידו באשר לתפקידם בפועל.

14.       הנאשמת טענה כי המאשימה לא הרימה הנטל המוטל עליה להוכיח מעל לכל ספק סביר כי הנאשמת העסיקה את העובד נשוא כתב האישום. לא הובאו כל ראיות או עדויות בדבר מבחני ההעסקה הקיימים, היינו אין כל ראיות מי פיקח על העובד, מי נתן לו הוראות, באיזה כלי עבודה השתמש וכיוצא בזה בכדי לבסס הקשר בין הנאשמת לבין העובד נשוא כתב האישום. נטען בהקשר זה כי העד מטעם חברת יובל גד אישר בעדותו כי העובד היה עובד של חברת יובל גד ועבד פיזית עבורה וכי לא ניתן ללמוד מעדותו כי העובד היה עובד של הנאשמת ברמת ההוכחה הנדרשת לכך בפלילים.

לגבי הסכם ההתקשרות בין חב' יובל גד לבין הנאשמת, נטען כי המדובר בהסכם משנת 1994, שנערך 9 שנים לפני שארעה העבירה נשוא כתב האישום, שכל שניתן ללמוד ממנו הוא כי הנאשמת תיווכה בין עובד של חב' נמאס האירופית לבין חב' יובל גד. עוד נטען בהקשר זה כי לא היו לנאשמת מנופים וכי היא לא עסקה בתחום העיסוק בו נמצא העובד במעמד עריכת הביקורת. נטען בהקשר זה כי הנאשמת היא חברה הנותנת שירותי קרקע בלבד והיא אינה קבלן כח אדם כאשר בענייננו, אין כל ראייה כי אכן נתנה שירותים לחב' יובל גד במועד הרלוונטי לכתב האישום.

15.       עוד הוסיפה וטענה הנאשמת בהקשר זה כי על המאשימה היה להגיש כתב אישום נגד הנאשמת בעבירה על פי סעיף 2(ג) לחוק עובדים זרים , אולם סעיף זה לא נכלל בכתב האישום ודי בכך בכדי לזכות את הנאשמת ולו מחמת הספק. עוד נטען בעניין זה כי המאשימה יצאה מנקודת הנחה, לפיה הנאשמת היא חברת כח אדם אולם לא הובאה כל ראייה לכך ולא הוכח כל קשר בין הנאשמת לבין העובד נשוא כתב האישום. עוד נטען כי אין כל ראייה שלא היו לעובד ביטוחים רפואיים, איש מן העדים לא נחקר על כך ואף לא העיד על כך.

16.       הנאשמים 2ו-3 הצטרפו לטיעוני הנאשמת וטענו שאם טענות הנאשמת יתקבלו, הרי שיש לכך השלכה גם לגבי הנאשמים שכן האישומים המיוחסים לנאשמים הם בגין אחריות נושא משרה והמדובר באחריות נגזרת, היינו הוכחת האחריות מותנית בכך שהמאשימה תוכיח שהנאשמים 2 ו-3 הם נושאי משרה ומנהלים פעילים בנאשמת.